Vayedaber

טָמֵא בְסָפֵק מוּחְלָט וַדַּאי אוֹכֵל קֳדָשִׁים לְאַחַר שִׁשִּׁים יוֹם וְשׁוֹתֶה יַיִן וּמִיטַּמֵּא לַמֵּתִים לְאַחַר מֵאָה וְעֶשְׂרִים יוֹם. טָמֵא וַודַּאי מוּחְלָט בְּסָפֵק אוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים לְאַחַר עֶשְׂרִים יוֹם וְשׁוֹתֶה יַיִן וּמִיטַּמֵּא לַמֵּתִים לְאַחַר מ̇דׄ יוֹם. טָמֵא וַדַּאי מוּחְלָט וַדַּאי אוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים לְאַחַר שְׁמוֹנַת יָמִים שׁוֹתֶה בַּיַּיִן וּמִיטַּמֵּא לַמֵּתִים לְאַחַר מ̇דׄ יוֹם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

טמא ודאי ומוחלט ודאי. זה מגלח מיד לתגלחת חלוטו ומונה ז' ומגלח תגלחת שניה ואוכל בקדשים אחר כפרתו ומונה ז' ימים לתגלחת טומאה וחוזר ומונה שלשים לתגלחת טהרה ושותה יין ומטמא למתים אחר מ''ד יום:

ה''ג בתוספתא טמא בספק ומוחלט בודאי אוכל קדשים לאחר שמנה ימים ושותה יין ומטמא למתים לאחר ששים ושמנה ימים טמא בודאי ומוחלט בספק אוכל בקדשים לאחר שלשים ושבעה יום שותה יין ומטמא למתים לאחר שבעים וארבעה יום טמא ודאי ומוחלט ודאי אוכל בקדשים לאחר שמנה ימים ושותה יין ומטמא למתים אחר מ''ד יום. וה''פ טמא בספק ומוחלט בודאי וקי''ל תגלחת הנגע דוחה לנזירות בזמן שהוא ודאי וכשזה בא לפנינו מגלח תגלחת חלוטו מיד ולאחר שבעה ימים מגלח תגלחת שניה של מצורע ובשמיני מביא קרבנותיו ואוכל בקדשים ושותה ביין ומטמא למתים אחר ס''ח יום דכיון שטהר מצרעתו אינו יכול לגלח תגלחת טומאה אחר ז' ימים כדין נזיר טמא דשמא טהור הוא ועד שלשים אסור לגלח ומונה שלשים ומגלח ושמא טמא הוא ותגלחת זו תגלחת טומאה היתה הלכך צריך לחזור ולמנות עוד שלשים ומגלח נמצא שותה יין אחר ס''ח יום:

טמא ודאי ומוחלט בספק. הרי זה אסור לגלח תגלחת ספק של מצורע בשלשים הראשונים ומונה שלשים ומגלח ומונה שבעה ימים ומגלח תגלחת שניה של מצורע ואוכל בקדשים אחר ל''ז ימים ואלו הימים לא עלו לו לנזירותו ועכשיו מונה שבעה ימים לימי טומאת נזירותו ומגלח תגלחת טומאה וחוזר ומונה שלשים לנזירות טהרה ומגלח נמצא שותה ביין ומטמא למתים אחר ע''ד יום:

תִּגְלַחַת מִצְוָה מָהוּ שֶׁתִּדְחֶה לְתִגְלַחַת הָֽרְשׁוּת. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. וּמְגַלֵּחַ רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ וְגַבּוֹת עֵינָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁמְצוֹרָעִין מְגַלְּחִין. וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא תִּגְלַחַת מִצְוָה הָֽיְיתָ. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוּדָן. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. שְׁרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. כֵּיוָן שֶׁנִּזְרַק עָלָיו אֶחָד מִן הַדָּמִים הוּתַּר הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת יַיִן וְלִיטַּמֵּא לַמֵּתִים. וְאֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִשּׁוּם בַּל תַּשְׁחִת. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא אָמַר. תִּיפְתָּר בְּסָרִיס. וְהָא תַנִּינָן זָקָן. אִית לָךְ מֵימַר סָרִיס. 42a לֵית לָךְ אֶלָּא כִּדְאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נְטָלָן מִלְּמַטָּן לְמַעֲלָן אָסוּר. רִבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין אָמַר. לֹא שַׁנְייָא. הִיא לְמַטָּן לְמַעֲלָן הִיא לְמַעֲלָה לְמַטָּן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תגלחת מצוה מהו שתדחה לתגלחת הרשות מספק. תגלחת הרשות קרי לגלוח ראשו דהתגלחת גופה רשות היא ולא מצוה והתורה אסרה להקיף פאת הראש ולהשחית פאת הזקן כשהוא מגלח בתגלחת רשות ולתגלחת מצוה התירה התורה בנזיר להקיף פאת הראש ובמצורע להשחית נמי פאת הזקן ומיבעיא ליה אם מספק נמי דוחה:

נישמעינה מן הדא. דקתני לעיל מגלח ראשו וזקנו בתגלחות הראשונות ואמאי וחש לומר שמא תגלחת מצוה היית כלומר דניחוש לומר שמא נזיר טהור הוא ולא מצורע ואינו אסור אלא משום בל תשחת בתמיה הא אפילו בתגלחת הראשונה דליכא לאו דלא תקיפו עכ''פ משום בל תשחית הזקן הוא עובר ובתגלחת השניה אפילו אלאו דלא תקיפו הוא עובר אלא ע''כ דאפילו מספק הוא דוחה:

רבי זעירא כו'. ל''ג הכא ולעיל שייכא כדפרישית:

תיפתר בסריס. שאין לו זקן והוי מצי לאקשויי דהא אכתי בתגלחות האחרונות עובר הוא על לאו דלא תקיפו מספק אלא דעדיפא מינה פריך והא תנינן מגלח זקנו ואית לך מימר סריס:

לית לך אלא כדאמר רבי יעקב. כלומר דאין לך לתרץ אלא משום לאו דלא תקיפו הוא דלא חיישינן דמשכחת לה שאינו עובר כדר''י דאמר נטלן הפאות מלמטן למעלן אסור דוקא שנטלן בפני עצמן והקיף הפאות והדר מגלח הראש אבל גלח כל הראש והקיף הפאות לא דהקפת כל הראש לאו שמה הקפה אבל משום השחתת הזקן אכתי ליכא לשנויי לך וע''כ דאפילו מספק דוחה:

לא שנייא. רבי יוסי בר אבין אגופא דדינא פליג דאין חילוק בין שנטלן מלמטן למעלן בין מלמעלן למטן אסור דס''ל הקפת כל הראש שמה הקפה ואפי' מתגלחות האחרונות נמי ש''מ דמספק דוחה:

אָמַר רִבִּי אַבָּמָרִי אַחוֹי דְרִבִּי יוֹסֵי. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁהַתַּעַר סוֹתֵר בְּנָזִיר טָמֵא שִׁבְעָא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

סליק פירקא בס''ד

זאת אומרת שהתער סותר בנזיר טמא שבעה. שהרי אחר שמגלח תגלחת מצורע לעולם צריך למנות עוד שבעה לתגלחת טומאה מפני שגילוח התער סותר שבעה דבעינן שיהא בשערו כדי לכוף ראשן לעיקרן כדאמרינן לעיל בהרבה מקומות:

משנה: הַגּוֹיִם אֵין לָהֶן נְזִירוּת. נָשִׁים וַעֲבָדִים יֵשׁ לָהֶן נְזִירוּת. חוֹמֶר בַּנָּשִׁים מִבָּעֲבָדִים שֶׁהוּא כוֹפֵף אֶת עַבְדּוֹ וְאֵינוֹ כוֹפֵף אֶת אִשְׁתּוֹ. חוֹמֶר בָּעֲבָדִים מִבַּנָּשִׁים שֶׁהוּא מֵיפֵר נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ וְאֵינוֹ מֵיפֵר נִדְרֵי עַבְדּוֹ. הֵיפֵר לְאִשְׁתּוֹ הֵיפֵר עוֹלָמִית. הֵיפֵר לְעַבְדּוֹ יָצָא לְחֵירוּת הִשְׁלִים נְזִירוּתוֹ. עָבַר מִכְּנֶגֶד פָּנָיו רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר לֹא יִשְׁתֶּה. וְרִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יִשְׁתֶּה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ורבי יוסי אומר ישתה. שלא יחלה וימות שהרי עתיד הוא לשוב לרבו שיבקש רבו אחריו ויחזירנו ונמצא כאלו היא ברשות רבו:

עבר מכנגד פניו. שברח מרבו אחר שנדר ר''מ אומר לא ישתה יין כדי שיצטער וישוב לרבו שיכופהו לעבור על נדרו ויהא מותר לשתות ביין:

השלים את נזירותו. כלומר צריך הוא להשלים נזירותו אחר שיצא לחירות:

שהוא מיפר נדרי אשתו ואינו מיפר נדרי עבדו. כדמפרש ואזיל שאם הפר נדרי אשתו היפר לה עולמית ואפי' רוצה אח''כ שתקיימנו אינה חייבת לקיימו מכיון שהפר לה פעם אחת ואם הפר לעבדו יצא לחירות:

שהוא כופף את עבדו. כופהו לשתות יין ולהטמא למתים בעל כרחו ובשאר הנדרים יש חילוק דאם יש בהן עינוי נפש או ביטול מלאכה אין הרב צריך לכופו אלא הם בטלים מאליהם דכתיב לאסור אסר על נפשו מי שנפשו קנויה לו יצא עבד שאין נפשו קנויה לו ונדרים שאין בהן עינוי נפש וביטול מלאכה אין רבו יכול לכופו לבטלם וחייב העבד לקיימם ובשבועות אין חילוק וכן השבועות שנשבע העבד בטלים:

נשים ועבדים יש להן נזירות. עבדים איתרבו מדכתיב ואמרת אליהם לרבות העבדים:

מתני' העכומ''ז אין להן נזירות. אם נזרו בנזירות אינה חלה עליהן ואין קרבנן קרב כדיליף טעמא בגמרא דכתיב בני ישראל ולא העכומ''ז:

הלכה: הַגּוֹיִם אֵין לָהֶן נְזִירוּת כול'. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נוֹדְרִין בַּנָּזִיר וְאֵין הַגּוֹיִם נוֹדְרִין בַּנָּזִיר. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר. אִישׁ. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר אִישׁ. לְהָבִיא הַגּוֹיִם שֶׁנּוֹדְרִין נְדָרִים וּנְדָבוֹת כְּיִשְׂרָאֵל. אֱמוֹר אַף הָכָא כֵן. שַׁנְייָא הִיא. דִּכְתִיב וְכִפֶּר עָלָיו. אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַפָּרָה. יָֽצְאוּ גוֹיִם שֶׁאֵין לָהֶן כַּפָּרָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שנייא היא. בנזירות דכתיב וכפר עליו יצאו עכומ''ז שאין להן כפרה דלא איתרבו אלא לנדרים ונדבות אבל לא לקרבנות חובה לכפרה:

גמ' בני ישראל. כתיב למעוטי עכומ''ז ופריך כמה דאת אמר בקרבנות איש לרבות העכומ''ז שנודרים נדרים ונדבות כישראל ואמור אף ה''נ כן דהא בנזירות כתיב איש:

42b תַּמָּן תַּנִּינָן. הַנָּכְרִי. רִבִּי מֵּאִיר אוֹמֵר. נֶעֱרַךְ אֲבָל לֹא מַעֲרִיךְ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. מַעֲרִיךְ אֲבָל לֹא נֶעֱרַךְ. וְזֶה וְזֶה מוֹדִין שֶׁהֵן נוֹדְרִין וְנִדָּרִין. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי. מָאן דְּאָמַר תַּמָּן מַעֲרִיךְ. וְהָכָא מַזִּיר. מָאן דְּאָמַר נֶעֱרַךְ. הָכָא נִיזּוֹר. מַזִּיר הֵיךְ אֶיפְשָׁר. יִשְׁרָאֵל מַזִּיר אֶת הַגּוֹי. וְשָׁמַע הוּא לֵיהּ. אֶלָּא בְּשֶׁאָמַר יִשְׂרָאֵל. הֲרֵינִי נָזִיר. וְשָׁמַע הַגּוֹי וְאָמַר. מַה שֶׁאָמַר זֶה עָלַי. אֵינוֹ אֶלָּא כְפוֹרֵעַ חוֹב. נִיזּוֹר הֵיךְ אֶיפְשָׁר. גּוֹי מַזִּיר אֶת יִשְׂרָאֵל. יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל אֵינוֹ מַזִּיר וְגּוֹי מַזִּיר אֶת יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא בְּשֶׁאָמַר הַגּוֹי. הֲרֵינִי נָזִיר. וְשָׁמַע יִשְׂרָאֵל וְאָמַר. מַה שֶׁאָמַר זֶה עָלַי. מַה מִיעַטְתָּ בוֹ. יִשְׂרָאֵל בְּבַל יָחֵל וְאֵין הַגּוֹי בְּבַל יָחֵל. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶן הֵיתֵר חָכָם. גּוֹיִם אֵין לָהֶן הֵיתֵר חָכָם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין הֵיתֵר חָכָם וְהַגּוֹיִם אֵין צְרִיכִין הֵיתֵר חָכָם. וְאַתְייָא דְּרִבִּי יוֹנָה כִּדְרִבִּי אַבָּהוּ. חָדָא גוֹיָה אָתַת לְגַבֵּי רִבִּי אַבָּהוּ. אָמַר לַאֲבִימֵי בַּר טוֹבִי. פּוּק וּפְתַח לָהּ בְּנוֹלָד. וּדְרִבִּי יוֹנָה כְּרִבִּי אָחָא. דְּאָמַר. הוּא לָבָן הוּא כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִים. שֶׁעָשָׂה שְׁתֵּי רִשְׁעִיּוֹת. אַחַת שֶׁחִילֵּל אֶת הַשְׁבוּעָה וְאַחַת שֶׁשִּׁיעְבֵּד בְּיִשְׂרָאֵל שְׁמוֹנֶה שָׁנָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אחת שחילל את השבועה. שנשבע ליעקב אבינו בכריתות ברית השלום אלמא דחל שבועה על העכומ''ז מדקרי לה רשעת ומדדריש שחילל את השבוע' ש''מ שאין מועיל לו התרה:

ואתייא דר' יוסי כדר' אבהו. שעכומ''ז אחת באת לפניו לשאול על נדרה ואמר לאבימי צא ופתח לה בנולד דס''ל אין צריכה היתר חכם שהרי אין פותחין בנולד:

רבי יוסי אמר. שאין צריך היתר חכם מיעטיה קרא שהוא מיחל בעצמו את נדרו:

ישראל בבל יחל. דנדרים דכתיב לבני ישראל ואין העכומ''ז בבל יחל ופליגי רבי יונה ורבי יוסי לענין מה מיעטיה קרא רבי יונה ס''ל שאין להם היתר חכם דנפקא לן היתר חכם מדכתיב לא יחל דברו הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו ועכומ''ז לא איתיה בהאי דלא יחל:

אלא כשאמר העכומ''ז הריני נזיר ושמע ישראל ואמר מה שאמר זה עלי. הא נמי לא אפשר דא''כ מה מיעטת בו שהרי מאן דס''ל ריבויא למזיר אתא מיעוטא שלא יהא ניזור הוא ואם הנזירות לא חלה על העכומ''ז א''כ מה שאמר הישראל מה שאמר עכומ''ז הזה עלי לאו כלום הוא הלכך לא מצי למיתני פלוגתייהו הכא ולגמרי הוא דממעטינן לי' לעכומ''ז מנזירות:

מזיר היך אפשר. וכן נמי לא שייכא ריבויא דאיש שיהא מזיר ומיעוטא דבני ישראל שלא יהא ניזור דהיכי דמי אם עכומ''ז מזיר את ישראל הא אפי' ישראל לישראל אינו יכול להזיר דאפילו האב המדיר את בנו בנזיר אי לאו דהלכה למשה מסיני הוא לא היה יכול להדירו ועכומ''ז מזיר את ישראל:

אינו אלא כפורע חוב. של הישראל ומאי ניזור שייך הכא דודאי אין לומר שמקבל עליו נזירות כמו זה הישראל דא''כ מאי ממעטינן ממיעוטא דבני ישראל דשאינו מזיר לאחרים לא צריכא דמי ישמע לו:

אלא בשאמר ישראל הריני נזיר ושמע העכומ''ז ואמר מה שאמר זה עלי. להביא את קרבנותיו:

ניזור היך אפשר גרסינן. כלומר דהכא לא שייכא לתרווייהו דהיך אפשר לומר דהעכומ''ז ניזור הוא דהיכי דמי אם ישראל מזיר את העכומ''ז ושמע הוא ליה בתמיה:

רבי ירמיה בעי. מי אמרינן דפליגי ה''נ בנזירות כן שהרי בנזירות כתיב בני ישראל מיעוטא ואיש ריבוייא ומ''ד תמן מעריך והכא נמי מזיר ומ''ד נערך הכא ניזור:

שנודרין. אם אמר דמי פלוני עלי ונידרין אם אמר אחר עליו דמי עכומ''ז זה עלי או אם אמר על עצמו דמי עלי:

רבי יהודה אומר מעריך אבל לא נערך. ומפרש התם טעמייהו דתרי קראי כתיבי חד ריבוי וחד מיעוט בני ישראל מיעט את העכומ''ז איש כי יפליא ריבה ואפילו עכומ''ז במשמע ר''מ סבר הואיל ומצינו שריבה הכתוב בנערכין יותך מבמעריכין שהרי חש''ו נערכין אבל לא מעריכין הלכך שדי ריבויא לנערך ומיעוטא למעריך ורבי יהודה סבר מצינו שריבה הכתוב במעריכין יותר מבנערכין שכן טומטום ואנדרוגינוס מעריכין אבל לא נערכין הלכך שדי ריבויא למעריכין ומיעוטא לנערכין:

אבל לא מעריך. אם אמר העכומ''ז ערכו של פלוני עלי:

תמן תנינן. בערכין העכומ''ז רבי מאיר אומר נערך אם אמר הישראל ערכו של עכומ''ז זה עלי נותן ערכו כפי שניו וכן העכומ''ז שאמר ערך עצמי עלי נותן ערכו:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source